לפין נ' פרסקו צבעים יבוא ושיווק בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
20508-07-10
11.2.2014
בפני :
מנחם (מריו) קליין

- נגד -
:
ולדימיר לפין
:
1. פרסקו צבעים יבוא ושיווק בע"מ
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3. עמית מרשנסקי חברה לבנייה בע"מ
4. סולמות חגית (1990) בע"מ

פסק-דין

פסק דין

רקע

מונחת בפניי תביעתו של מר ולדימיר לפין, יליד 1956 (להלן: "התובע") בגין נזקים שנגרמו לו ביום 18.12.03 במהלך עבודתו, עת שביצע עבודת שפכטל בתקרה, כשלפתע נשברה אחת מרגלי הסולם והוא נפל מגובה של מספר מטרים ונחבל (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד פרסקו צבעים יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "הנתבעת 1 ו\או פרסקו") בהיותה המעסיק של התובע. כנגד עמית מרשנסקי חברה לבניין בע"מ (להלן: הנתבעת 3 ו\או עמית) בהיותה הקבלן הראשי שעבד באתר התאונה, ובמועד התאונה היתה הבעלים ו/או המחזיקה בסולם המעורב בתאונה. הפניקס חברה לביטוח בע"מ הינה המבטחת של הנתבעת 1 ו-3 (להלן :"הנתבעת 2 ו\או חברת הביטוח"). התביעה הוגשה גם נגד סולמות חגית בע"מ בהיותה יצרנית וספקית סולמות, והיא זו שסיפקה ויצרה את הסולם ממנו נפל התובע (להלן: הנתבע 4 ו\או חגית).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%. לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם הצעתי ביום 13.6.2012 כי הצדדים ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. קיבלתי הודעה לפיה, הצעת בית המשפט לא התקבלה, ולכן לא היה מנוס מלקבוע את התיק להוכחות.

בישיבת ההוכחות מיום 28.1.2013 העידו התובע, מר מיכאל שלמה וכן מר רפאל סמיונוב, גב' נטלי מריצ'דיק, מר עצית מרשנסקי, מר אורי לעדן וגב' נעמה ויסמן. התיק נקבע לדיון נוסף ליום 11.9.2013 בו העיד מטעם ההגנה מר אריק אברג'יל. הצדדים ביקשו להגיש את סיכומיהם בכתב. התובע הגיש את סיכומיו ביום 14.11.2013, הנתבעת 4 הגישה את סיכומיה ביום 7.1.2014 והנתבעות 1-3 הגישו את סיכומיהן ביום 12.1.2014. סיכומי תשובה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טען כי ביום התאונה, ובמסגרת עבודת התובע, נשלח הוא לבצע עבודת סיוד (שפכטל) בתקרה בהרצליה. במהלך עבודתו בתקרה, כשהוא עומד על סולם, לפתע נשברה אחת מרגלי הסולם, והוא נפל ונחבל. עם נפילתו נפל מידו של התובע כלי העבודה שלו (שפכטל) ופגע בעובד אחר בשם שלמה מיכאל.

ממקום העבודה נסע התובע לביתו. מביתו אשתו הסיעה אותו לבית חולים "לניאדו" בנתניה, שם אובחנו חבלות באגן, במותן שמאלי ובגב תחתון, עם קשיי נשימה. בבדיקות שנערכו בבית החולים אובחן חשד לשבר בחוליה בגב וכן חבלה בבית החזה עם רגישות. התובע שוחרר מבית החולים לביתו תוך המלצות למנוחה, נטילת משככי כאבים, המשך טיפול ומעקב רפואי. למחרת התובע פנה לבית חולים "מאיר" בכפר סבא, שם אבחנו אצלו רגישות במותן שמאל וגב תחתון והתובע שוחרר לבית בהמלצות להמשך טיפול ומעקב רפואי (ראו תיעוד רפואי, נספח ב' לתצהיר התובע).

התובע טען כי פרסקו לא הזהירו אותו בשום שלב, כי קיים סיכון שהסולם או חלקים ממנו ישברו. הוא גם לא קיבל מפרסקו או מעמית שום הדרכה בטיחות ולא קיבל מהן קסדה או כפפות. משכך, טען התובע כי הנתבעות 1-3 התרשלו, וכי רשלנותם היא זו שהביאה לנפילתו של התובע.

התובע טען עוד כי חגית סיפקה לעמית את הסולם, ימים ספורים לפני התאונה, ומשכך, אחראית היא על תקינות הסולם ביום התאונה. התובע טען שבהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, התקיימו יסודות "הדבר מדבר בעדו".

ב"כ הנתבעות 1-3 המלומד, לא הכחישו את התרחשות התאונה, אך טען כי אין להטיל אחריות בגין התאונה על הנתבעות 1-3, זאת מאחר והתובע הוא עובד מנוסה מזה 30 שנה, לא היו לו תאונות קודמות, המדובר בסולם חדש, והנפילה נגרמה מסיבה שאינה תלויה בהתנהלות מי מהן, וכי הסיבה לנפילה כלל לא הוכחה, משכך, טענו הנתבעות כי המסקנה היא כי הסולם החדש היה פגום, או התאונה נגרמה בשל התנהגותו של התובע.

לחילופין הנתבעות טענו כי יש להטיל אשם תורם בשיעור מלא ו\או מכריע על התובע.

בנוסף לכך, טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי הניכר בהגשתה. התאונה התרחשה ביום 18.12.03, ואילו התביעה הוגשה רק ביום 21.11.2010, דהיינו חודש אחד לפני תקופת ההתיישנות.

ב"כ הנתבעת 4 המלומדת טענה כי לא הוכח כדבעי כי הסולם שממנו נפל התובע הוא שייך לה, וכי עמית רכשה אותו ממנה. משכך, אין להטיל אחריות על חגית כלל וכלל.

דיון והכרעה

טענת השיהוי

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע תקופות התיישנות סטטוטריות לתביעות מסוגים שונים. חרף קיומן של תקופות התיישנות כאמור נותרה על כנה סמכות בית-המשפט לדחות תובענה מחמת שיהוי גם בתוך תקופת ההתיישנות.

באופן עקרוני וכמדיניות משפטית מוצהרת, בתי המשפט אינם אוהדים טענה זו שכן קבלתה מחייב דחיית התביעה על אף הגשתה במסגרת תקופת ההתיישנות וזאת ללא דיון והכרעה לגוף העניין.

ב-ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז (5) 433, עמד בית המשפט העליון על כך, באומרו:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>